קראוילה- מעורב ישראלי
מאת כרמלה יעקובי- וולק ראש החוג לעיצוב פנים, המסלול האקדמי המכללה למינהל
בחג הפסח ביליתי עם משפחתי בצימר בנגב, חווה בתחפושת בדוואית עם אוהלים, סוכות ומבנים מפוארים, כל אחד בהתאם לתקציבו. פינוקים זה השטח שלי, ומצאתי את עצמי במבנה לא מזוהה, פרקט מקצה לקצה, דק ענק צמוד, אמבטייה מפנקת, ממש פוקט במדבר. במבט שני של מעצבת\ אדריכלית מקצועית שמתי לב שהפרופורציה של המבנה מאוד מוכרת לי - בוודאי, בצבא העברתי את רוב שירותי הצבאי בקראוון מסוג זה. הסתכלתי על בן הכלאיים המוזר וחשבתי לעצמי – המעורב הישראלי - הקראוילה, המצאה ישראלית, היא הכלאה בין שני ניגודים קראוון ווילה, יצור בן כלאיים בין הזמני לקבוע. "אין יותר קבוע מזמני" היא אמירה רווחת בתרבות הישראלית שנראה כי מתממשת היטב גם במרחב הישראלי שבו גם הזמני הופך לקבוע. עולם העיצוב והאדריכלות חוגג על מבנים מתועשים ועל קראוונים מסוגים שונים, ויוצר מהם מגורים זמניים מכל הסוגים - מעוצבים, כאלה המתחשבים בסביבה, וגם באוהבי נוחיות, פינוק ועיצוב כמוני.
המילה קראוון מקורה בשפה הפרסית – קבוצה של נוודים במדבר, והיא חדרה לשפה האנגלית במאה ה-17. האתר -'prefab home', נותן את ההגדרה הבאה – מדובר במערכות בניין שונות שבהן בית, בחלקו או כולו, מתוכנן, מיוצר ומורכב במפעל או בבית מלאכה. ווילה, לעומת זאת, היא בית למעמד הגבוה, מילה שמקורה בתקופה הרומית והתגלגלה עד למשמעותה בימינו- בית מחוץ לעיר העומד חופשי על קרקע רחבת ידיים.
כמה נתונים על קרוון: גודלו נקבע על ידי אמצעי השינוע ולכן מידותיו הן רוחב ואורך המשאית - 3.4 X6 מטר בגודל של 20 מ"ר או 3.4X 12 מטר בגודל של 40 מ"ר. לרוב הוא נע מגודל של סטודיו ועד לדירה בת שני חדרים, ומחירו נוח באופן יחסי. זהו מבנה המיוצר במפעל, מוכן להנחה בשטח ומיובא למקום הנכון. אפשר להצמיד או לערום כמה יחידות ולקשר בניהן. בארצות הברית אנו מכירים אותו מהסרטים שם משמשים אתרי קרוונים לאנשים חסרי בית, מקום מגורים זול להשכרה. מעצבים ואדריכלים מובילים רבים רואים את היתרונות שמציע הקראוון ומאתרים את הביקוש בשטח, ומציעים דגמים ייחודיים עם עיצוב פשוט אך שובה. מארכיטקטים מודרניסטיים שהבינו את היתרון במגורים אלה, כמו לה קורבוזייה, פראנק לויד רייט, ג’אן פווה וכמובן באקמינסטר פולר, ועד לאדריכלים עכשוויים כמו קבוצת MVRDV, משרד לוטק, ומשרד אסלינגר (Aisslinger) מגרמניה .
מודרניזם בר השגה
ב -2008 התקיימה תערוכה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק שהציגה 84 פרויקטים של מגורים ניידים ממאה ושמונים השנה האחרונות. דוגמא קלאסית לפרויקט מסוג זה שהוצגה בתערוכה היא Dymaxion House, בית דיימקסון של באקמינסטר פולר שנבנה בארצות הברית ב-1948. פולר נחשב להוגה דעות מקורי ורב פעלים ולאחר מלחמת העולם הראשונה הקים חברה לבנייה מודולרית טרומית שהציעה בית במחיר של מכונית. המבנה, כיפת אלומיניום גדולה ועמידה בעיצוב אנין טעם, נרשם כפטנט וענה על הצרכים שנוצרו לאחר מלחמת העולם השנייה בהרבה יחידות דיור מתועשות בעלות נמוכה שאפשר להרכיבן בקלות ובזמן קצר. לאחר המלחמה מפעלים שעסקו בייצור צבאי של מטוסים יכלו לשנות את ייעודם לבנייה של אובייקטים אדריכליים מתועשים.
לארכיטקטים המתלהבים באמת ממגורים נעים, עבודות אלה הן לא רק בגדר המצאה חדשנית, אלא עבודת אמנות בפני עצמה. חברות כמו איקאה ומוג'י היפנית יצרו ליין של בתים מעוצבים מסוג זה. יש שני סוגי פתרונות שהקראוונים החדשים יוצרים: האחד פתרון ארכיטקטוני בעיצוב מרהיב למרחב אורבאני בעל מרקם צפוף, שכן אפשר להציב אותם מעל גגות של בתים, בין מבנים ובחצרות; והשני פתרון לשטח פתוח, נופי, שבו אפשר למקם אותם כיחידות נופש בעיקר, כאשר הרצון הוא לפגוע כמה שפחות בנוף ולהימנע מהבאת בולדוזרים לשטח, אולם עדיין לפנק בעיצוב טוב המשתלב בנוף ונפתח אליו. דוגמא טובה היא עבודתו של אסלינגר שעבודתו בתחום זה מאוד פופולארית בביג’ין.
כותרת משנה
היתרונות שמציעים קראוונים מסוג זה אינם מעטים: יחידות דיור אלה משדרות תחושה של פתיחות לחומרים חדישים, משילוב של מתכת ועץ ועד יציקות פלסטיק, ואפשר גם להתאימם לחומרים מקומיים. יש אפשרות לשנע אותם בקלות, להעבירם ולהשתמש בהם מחדש באתרים שונים. כמו כן אפשר למחזר בקלות את מרכיביהם. מבנים פשוטים אלה מאפשרים פיתוחים טכנולוגיים של קיימות, ומאפשרים למשתמש להחליט האם להיות חלק מרשת החשמל, המים והביוב האזורית או לספק לעצמו צרכים אלה.
אולם נראה כי התרבות הישראלית מתקשה לנצל את היתרונות שנובעים דווקא מהזמניות של פתרונות דיור אלה. האידיאולוגיה הציונית והיסטוריית יישובי חומה ומגדל שצמחו כאן בין לילה השרישו בתרבות הישראלית את מיתוס ההתנחלות וההיאחזות בקרקע. ואכן, ניתן לטעון כי הקראווילות שיישבו בהם את מתיישבי קדמת עזה לאחר הפינוי – קרוונים בחיפוי טיח גס בצבע צהוב עם גגות רעפים – משדרות מסר כפול. מצד אחד, מועבר מסר ברור שזהו פתרון דיור זמני שנועד לתת מענה לצורך שנוצר עד שיימצא פתרון קבע. מצד שני, מבנה בעל גג רעפים מתקשר בתת המודע הקולקטיבי לבית של קבע ומעלה את התחושה כי אין מדובר בפתרון זמני. בחינה של עיצוב הקרווילות מעלה כי היישום הישראלי מתקשה לאמץ גם את היתרונות האחרים של הקראוון. מדובר במבנים סגורים בעלי פתחים קטנים שאינם נפתחים אל הנוף אלא מסתגרים מפניו. עיצוב הפנים מדומה במהותו לעיצוב הדירה הקבלנית הממוצעת מבלי להשקיע מחשבה בחסכון משאבים. גם בהתנחלויות נעשה שימוש נרחב בקרווילות על הפרדוקס הגלום בהן: מגורים זמניים שאינם נראים כאלה, גם בשל ההתמודדות עם שאלות של פינוי העומדות על סדר היום הציבורי. במקרה זה משתפות האדריכלית והשפה פעולה כדי להשפיע על המציאות המרחבית.
כותרת משנה
לאחר חוויית הנגב התוודעתי לעוד ועוד צימרים ברחבי הארץ שעושים שימוש בקראוונים אך מנסים להעניק להם מראית עין ותחושה של מבנה קבע, במקרה זה של בקתה כפרית בעלת טיח טוסקאני וגג רעפים (וג'קוזי כמובן).
נשאלת השאלה מדוע לנסות להסוות את הזמני כקבוע ולא לבחור מראש ובמודע בקראוונים כפתרונות קבע של דיור בישראל? מדוע אין יוזמה מסחרית וממשלתית לעצב מגורים זמניים שכל אחד ירצה לגור בהם? מבנים מתועשים מסוג זה היו וממשיכים להיות סוכנים חשובים בפיתוח קיימות סביבתית, טכנולוגיות חדשות, המצאות אדריכליות, ומחקר על חומרים חדשים, והם מקור לפתרונות עיצוב אסתטיים להפליא. כיום יחידות דיור מסוג זה מעוצבות בישראל על ידי קבלנים ולא אדריכלים, והמחיר לכך הוא רמת גימור נמוכה, חוסר התייחסות לקיימות סביבתית וייצור אין סוף של פסולת בנייה. מפתיע לגלות כי מחירה של יחידה כזו בישראל שווה למחירה של יחידה זהה באירופה – יחידות דיור זמניות ברמת גימור גבוהה ועם טכנולוגיה מתקדמת, שאפשר לפרקן ולהרכיבן והן מתחשבות בסביבה – הן בתהליך הייצור, הן בחסכון האקולוגי במשאבים והן מבחינה עיצובית הלוקחת בחשבון את הנוף. יחידות דיור זמניות שאינן מסוות עצמן עיצובית כקבועות, אלא בוחרות לנצל את יתרונותיהן הרבים כדי להפוך בתהליך מודע לבית קבוע.
